להפחית סטרס, למצוא שלווה ולחדש את האיזון הפנימי שלנו

ד"ר דיפאק צ'ופרה טוען שאם מגיפה מוגדרת כהתפשטות של מחלה בקרב אוכלוסיות שלמות וללא מרפא, אזי שהמגיפה ממנה סובלת החברה המודרנית שלנו היא סטרס כרוני.

סטרס כשלעצמו אינו מחלה, אבל הוא יכול להוביל לשבירת האיזון הפנימי של מערכות הגוף שלנו ולפגיעה בבריאות הפיזית והנפשית שלנו.

כמה מילים על סטרס.

סטרס הוא איך שאנחנו מגיבות למה נתפס אצלנו כאיום, כסכנה, כמצב של הישרדות קיומית. זו תגובה שבעצם ירשנו עוד מאבותינו שבאמת נאלצו להתמודד עם סכנות ממשיות ו"להלחם או לברוח" או למות.

כשאנחנו במצב של סכנה, הגוף מגיב ע"י זרימת דם מוגברת לשרירים, ע"י שחרור הורמנים כמו אדרנלין וקורטיזול שמאפשרים לנו להיות ערניות, דרוכות ועם חושים מחודדים יותר. קצב הלב והנשימה עולים, לחץ הדם עולה, רמות סוכר בדם עולות, פעילות מערכת העיכול מואטת, הכל על מנת שתהיה לנו אנרגיה לברוח מהנמר התוקף ולהתמודד עם האיום כביכול.

אלא שבחיים של היום המצב קצת השתנה ואנחנו לא באמת חוות סכנה קיומית שמחייבת אותנו ל"הלחם או לברוח", אבל הגוף שלנו לא יודע להבדיל בין נמר תוקף שמאיים על חיינו לבין דדליין בעבודה, ומגיב באותו האופן לסיטואציות שיוצרות מתח בחיים שלנו.

וכך יוצא שהעומסים בעבודה, העומסים בכבישים, הרצון לשלב בין הקריירה והבית, מערכות היחסים שלנו (עם הבני זוג, בעבודה, עם המשפחה המורחבת), החוסר בשעות שינה, החוסר בזמן לעצמנו, התזונה הלקוייה ו/או הלא מותאמת לנו, התחושה של חוסר ביטחון בעשייה, בהגשמה, החששות מהעתיד, כל אילו יוצרים סטרס ועוד סטרס ועוד סטרס עד שזה פשוט נהיה מצב די קבוע, כרוני.

וכשרמות המתח נאגרות עוד ועוד בגוף והסטרס נהיה כרוני, זה מפר את האיזון הפנימי ופוגע בבריאות שלנו. הנזקים של הסטרס הכרוני נגרמים בין היתר בגלל שהדם זורם לידיים ולרגליים לא מגיע מספיק דם לאיברים הפנימיים. המחקרים מראים שסטרס כרוני פוגע במערכת ההורמונלית שלנו, במערכת החיסונית, במערכת העיכול, במערכת הנשימה, במערכת הלב ויכול לגרום למחלות לב, למעי רגיז, למחלת הכרון, לבעיות פוריות ועוד. הסטרס הכרוני גורם להאצה של תהליך ההזדקנות, למתח שרירי מוגבר שיוצר כאבי שרירים, כאבי גב, כאבי ראש ומגרנות. עודף סוכר בדם יכול להוביל להשמנה ועד לסוכרת. עודף בקורטיזול מגביר את הדלקתיות בגוף וגורם לחרדה, הפרעות שינה ודיכאון.

מה אנחנו עושות עם זה?

קודם כל חשוב להבין ששמירה על רמת מתח מסוימת כן חיונית וטובה לנו לאורח החיים העמוס שלנו. היא מאפשרת לנו את היכולת לקום בבוקר עם אנרגיה ולשמור על ערנות חיובית לאורך היום. השאיפה אם כך, היא לא להוריד את רמות הסטרס שלנו לאפס.

מצד שני, חשוב שנדע לזהות מתי רמות הסטרס שלנו גבוהות יתר על המידה, ונבין מתי אנחנו מוצפות, מרגישות באובר, שזה יותר מדיי, שאין לנו אויר, שהמתח והסטרס חצו את גבולות הטעם הטוב, ושם לדעת רגע לעצור, לקחת הפסקה לפני שזה פוגע בבריאות שלנו, ולראות איך אנחנו מאזנות ומתאזנות בחזרה.

והמפתח לאיזון נמצא ובהורדת רמות סטרס שלנו הוא בנשימה, ובמיוחד בהאטה שלה.

האטה של הנשיפה היא כמו ללחוץ על כפתור ה-RESTART. זה מאט את לחץ הדם, מפעיל את עצב הוואגוס (עצב הריפוי העיקרי בגוף), מאפשר לנו להיות במצב של הרפיה, מנוחה רגיעה, ולגוף להתאושש, להשתקם ולהרפא מבחינה פיזית, מנטלית וריגשית.

אחת הנשימות האהובות עליי לתרגול במיוחד בתקופות לחוצות ועמוסות יותר היא הנשימה הסערפתית שמייצרת המון שלווה ומרגוע ומחזירה את הגוף להיות באיזון.

איך לתרגל:

את הנשימה הזו אפשר לעשות בשכיבה על הגב או בישיבה, בבית, באוטו או בעבודה.

1. אם את בשכיבה על הגב, הניחי את הידיים על הבטן או בצידי הגוף. אפשר להניח כרית מתחת לברכיים וכרית קטנה או שמיכה מתחת לעורף. אם את בישיבה, שבי בגב זקוף והניחי ידיים על הבטן או על הברכיים. הניחי כרית קטנה מתחת לעצמות הישיבה.

2. התחילי לקחת כמה נשימות טבעיות דרך האף אבל ללא מאמץ. נסי להבחין לאן נשלחת הנשימה והאם היא זורמת בחופשיות.

לאט, התחילי לשלוח את הנשימה לאזור הבטן ותני לנשימה להיות מלאה יותר.

בשאיפה, מלאי את הבטן באויר, הרחיבי אותה לצדדים, קדימה ואחורה, תני לצלעות להתרחב, לבית החזה וללב להתמלא ולהתרחב גם כן.

בנשיפה, הוציאי לאט לאט את כל האויר החוצה דרך בית החזה, הצלעות והבטן. קחי 3-5 נשימות מלאות כאלו.

3. ראי אם את יכולה לקחת את הנשימה הזו בקצב של 4 ספירות לשאיפה ו-6 ספירות לנשיפה. חזרי על הקצב הזה ל-5-10 נשימות או עד שתרגישי נינוחה ורגועה יותר.

4. לאט, שחררי את הנשימה ותני לה לחזור להיות טבעית, ללא מאמץ, והבחיני בשינוי ובאיך שאת מרגישה.

מלבד כוחה של הנשימה, יוגה רסטורטיבית, הרפיה עמוקה ומדיטציה הם כלים עוצמתיים שיכולים גם כן מאוד לעזור לנו-

ועל כך אפרט וארחיב כבר בפוסט הבא.

באהבה,

שני