מה הקשר בין מערכת העצבים למערכות היחסים שלנו ואיך ניתן להטיב איתן

פרופסור סטיבן פורג׳ס חקר במשך ארבעים שנה את עצב הואגוס. התיאוריה שלו, תיאוריית הפולי-ואגאל, מדגישה לא רק את חשיבות עצב הואגוס בויסות האיברים הפנימיים, אלא גם את היותו רדאר המחשב סיכונים בסביבה, ומתוך כך, את חשיבותו לקשרים החברתיים שלנו ובניית מערכות יחסים משמעותיות ומיטיבות.

זוהי תיאוריה די מורכבת והאמת שהייתי צריכה לקרוא לא מעט כדי להבין אותה יותר לעומק אבל אני נפעמת ממנה כל פעם מחדש. היא עוזרת לי להביו את עוצמת מערכת העצבים שלנו, להבין תלמידים ומטופלים, את האינטרקציה שלי עם הסביבה, את מערכות היחסים שלי, את עצמי.

לפי פורג'ס, עצב הואגוס החשוב לבריאות וה-well-being שלנו, מורכב למעשה משני חלקים בעלי פעולה שונה לחלוטין אחת מהשנייה: חלק חדש ומפותח יותר (קיים רק אצל יונקים) הממוקם מעל הסרעפת ומעצבב את שרירי הפנים הקשורים להבעה, לקשר עין, לשמיעה, לווקליזציה. החלק הזה מאפשר הפעלה של המעצור הוגאלי, המעצור שעוצר את פעולת המערכת הסימפטית ותגובת 'הילחם או ברח', וכשהמעצור מופעל, אנחנו ברגיעה, ומרגישים תחושת נינוחות וביטחון.

חלק שני, הוא חלק קדום יותר וממוקם מתחת לסרעפת, שבמצב של איום קיומי נסוג למנגנון הישרדותי של קפיאה מוחלטת במקום, שיתוק איברים ועד עילפון.

פורג'ס טוען שיש לנו שלושה שלושה מנגנוני תגובה במפגש עם האחר:

קיפאון (Freeze)- בתחושת איום קיומי מופעל הואגוס הקדום, הגוף מגיב בקיפאון, בהסתגרות, ניתוק ודיסאסוציאציה. כמו לאטה שאין לה אפשרות לברוח והיא קופאת על מקומה.

הילחם או ברח (Fight or Flight)- בתחושת חוסר ביטחון וסכנה, מופעלת המערכת הסימפטתית ואז או שנברח או שנתקוף ונילחם. במפגש עם האחר, זה יבוא לידי ביטוי בתוקפנות מילולית, באגרסיביות, ביקורתיות ועוינות, או בהמנעות מקרבה, בריחוק, חוסר אינטימיות ושיתוף ריגשי.

מעורבות חברתית (Social Engagement)- שכאנחנו חשים ביטחון, אנחנו כבר לא בהתגוננות, אלא חשים רגיעה והרפיה. המערכת הפראסימפתטית מופעלת ואנחנו נינוחים ובתקשרות טובה ובונה עם האחר.

שלושת המנגנונים הללו עובדים בהיררכיה. אם לא יצרנו קשר בטוח, ניסוג למנגנון 'הלחם או ברח', ואם גם זה לא מתאפשר ניסוג למנגנון קדום יותר של קיפאון.

כלומר, התפתחותן של מערכות יחסים בריאות ומיטיבות מתאפשרות רק כאשר אנחנו חווים ביטחון והמערכת הפראסימפתטית דומיננטית, היות והיא זו שמאפשרת ויסות רגשי, אמפתיה ותקשורת מקרבת.

תחושת ביטחון הוא משהו יחסי. מה שירגיש לאחד כמו סביבה בטוחה, יתכן וירגיש סכנה לאחר. ואין לנו יכולת לשלוט בזה, אלא שאנחנו מגיבים בהתאם למה שמערכת העצבים שלנו זיהתה כסכנה.

להסטוריה שלנו, אירועים שחווינו בחיינו, זכרונות ילדות וטראומות השפעה עצומה כמובן על איך מערכת העצבים מגיבה ועל יכולתנו להרגיש הביטחון במפגש עם האחר.

התיאוריה של פורג'ס נותנת לנו מצד אחד את היכולת להבין התנהגויות של נפגעי טראומה, נפגעות תקיפה מינית, אנשים על הספקטרום, ויחד עם זאת, גם כלים להבין את מערכות היחסים שלנו, להבין מתי אנחנו מרגישים בטוחים ומתי אנחנו נכנסים למגננה ואיזה אינטרקציה זה מייצר כתוצאה.

ושוב יש כאן חדשות טובות והן שיש לנו את הכלים והיכולת לווסת את עצמנו על מנת להרגיש רגועים ובטוחים יותר.

תרגול יוגה הוא התרגול האולטימטיבי לוויסות ואיזון מערכת העצבים שלנו. לא רק על המזרון. גם מחוצה לו, פיתוח ההקשבה לגוף, בניית מודעות ליציבה היומיומית שלנו ושימוש בשרירי הפנים הם רק חלק מהכלים שאפשר לתרגל תוך כדי היומיום כדי לווסת, להרגיע ולתמוך בשיפור מערכות היחסים שלנו.

ואם את רוצה לשפר את מערכות היחסים שלך, להרגיש נהדר ביומיום שלך, לחיות חיים בריאים ומאושרים יותר- את מוזמנת להוריד את המדריך שלי ליצירת שגרת בריאה ומאושרת. המדריך יתן לך כלים וטיפים להכניס לחייך יותר אנרגיה, איזון, סיפוק ושלווה, לשפר את איכות החיים שלך ואת הקשרים עם היקרים לך.

איך מערכת העצבים שלנו משפיעה על מערכות היחסים שלנו